אני מתגוררת לחוף ימים, אך בדרך כלל ספונה בבית הקונכייה שלי, בעצלנותי כי רבה. היוצא מן הכלל הוא שלפני שנים מועטות הלכתי עדיו כמה פעמים בשבוע ופשוט התבוננתי – בו ובנפש פנימה. ואכן, כפי שביטאה זאת נעמה ארז בשירה היפה, אין יפה וטוב מן הים לשמש מראה ליקר לנו מכול וללמדנו על מה שראוי לדרכה ולדרך התייחסותנו הנכונה אליה למען שדרוג ימיה.
כתבתי אז מחזור ים די גדול ומתוכו נותרו כמה להיכלל בספרי "עירומה על גב סוס במונגוליה".
רכּוּת נכונה
א
הַתִּירִי לַמַּיִם לְלַפֵּף וְלֶאֱרֹג
בָּךְ קֹר חַם, שֶׁקֶט מַחֲרִישׁ.
אַל תִּירְאִי מִקֶּצֶף הַגַּלִּים שֶׁיִּשָּׁבֵר
בָּךְ וְיַתִּיר אֶת קִשְׁרֵי כְּמִיהוֹתַיִךְ.
ב
הַיָּם יִהְיֶה נוֹחַ לַקַּיְטָנִים
שֶׁיִּחֲלוּ כָּמוֹנִי לְתֹם פַּגְרַת הַמַּצִּילִים.
אֲבָל הַיָּם גַּלִּי עַד גְּבַהּ גַּלִּי,
מְבַשֵּׂר הַחַזַּאי. טוֹבַעַת בַּחֲשֵׁכָה,
אֲנִי פְּקוּחָה אֶל שֹׁךְ הָאֵימָה וְהַבְּשׂוֹרָה –
ג
שֶׁאַפְרֶה אֶת צִמְאוֹנִי
כְּעוֹף מַמְרִיא מֵעַל שְׂפַת יַמִּים
הַצּוֹרְבִים אֶת גְּרוֹנִי
עַד שֶׁלֹּא אוּכַל עוֹד לָשִׁיר,
אֶלָּא רַק לִהְיוֹת.
ד
בְּהִשָּׁטְפִי בִּמְצוּלוֹתַי
יֵהָפֵךְ עוֹרִי מִכּוּשִׁית
לִלְבָנָה כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי
בְּטֶרֶם נֶהֱפַךְ לְיַבָּשָׁה.
ה
בְּסַעֲרוֹתַי מִשְׁתַּנִּים צְבָעַי עַד שֶׁאֵינִי
מְזַהָה עוֹד אֶת צְלִילוּתִי
בְּגַלֵּי הָרַכּוּת הַנְּכוֹנָה
לְהָכִיל יְקוּם שָׁלֵם.
ו
לִכְשֶׁיַּגִּיעַ יוֹמִי לְהִתְפַּקֵּד,
אָנָּא, קַח אוֹתִי מִן הַיָּם
עֵירֻמָּה מִבְּנֵי אָדָם
שֶׁהִטְבִּיעוּ בִּי אֶלֶף הַבְטָחוֹת
שָׁוְא, וּבְלִי נְשִׁיקָה לְהַחְרָשַׁת הַזַּעַם.
ענת, מחזור נפלא. מצליח להעביר מגוון גדול כל כך של תחושות מול הישתנות הים וגם את מגע המים עצמם. יכולתי להרגיש איתך בתוך המים…
תמיד טוב להשתכשך יחדיו. זה מבטיח מפני טביעה. ולמה הנקיטה בלשון עבר?:) אפשר בהווה ובעתיד. הים לא בורח לשום מקום, כי אם רק נסוג לפעמים לאחור כדי לזנק קדימה.
לשון עבר כי זה היה כשקראתי, אבל את צודקת: אנחנו נולדים בתוך שכשוך וגם חיים בתוכו. עבר, הווה ועתיד… 🙂
כיוון שנדמה שהשנה נס קריעת ים סוף היווה השראה להעלאת נסו של הים במטע, אני מוסיפה אל שירו היפה של צדוק עלון על הים שלו עוד שיר ים שנשלח אלי במייל מנורית פרי המשוררת האהובה עלי.
היי ענת
השיר שלך הזכיר לי שיר שכתבתי פעם. אני שולחת לך אותו לשכשוך הדדי….
שבוע טוב
נורית
תַּעְתּוּעַ הַיָּם
הוּא בָּא כְּשֶהוּא הוֹלֵךְ
מִתְעוֹרֵר
בְּעִלְפוֹנוֹ.
קוֹצֵף אֶל תּוֹכוֹ
דַּוְקָא בְּהַגִּיעוֹ אֶל הַחוֹף
ענת, הרי את יודעת שאני אוהב את שירתך
שימחה אותי ביותר שורתך האחת והפתיעה אותי המילה הרי…:) שום דבר בעיני אינו מובן מאליו וגם לא עד כדי כך ברור וידוע. בכלל, עידן המטע והפייסבוק הוא מתנה גדולה ליוצרים שאינם מרבים למלא את אולם נוקייה…
ענת, קודם כל אני מתרגשת. מאד. ומודה לך על המחזור היפהפה הזה.
ושנית, כל שיר הוא פנינה בפני עצמה, המותירה את הקורא להרהר על מהות הנגלה בה. גונים רבים לים ואני לא יודעת לבחור איזה מהם אני אוהבת יותר.
התרגשותך-התרגשותי. החג הזה בהחלט חיבר בינינו על פני אדוות נעימות.